diente

DIENTE

ניתוח דקדוקי
הגייה: /'dyente/ חלק דיבר: שם עצם מין: זכר נטיות: ר׳ dientes

[1]

1. שֵׁן.
2. מָקוֹר, שְׁפִּיץ, בְּלִיטָה (שֶׁל כַּמָּה כֵּלִים).

גיזרון

• מלטינית: dens, dentis, השימוש בה —בספרדית— מעיד מאז המאה ה־12. לא ידוע מאיפה באה המילה; עם זאת, יש הסבורים שזו נובעת מהשורש ההודו־אירופי -denk* ”לנשוך”, אחרים מאמינים שזו נובעת מ־-dent* ”שן”, אבל עדיין אין הסכם רשמי.

צירופים

• • diente acolmillado
  • diente canino או diente columelar
  • diente de ojo
  • diente de leche
  • diente de león
  • diente incisivo
  • diente mamón
  • estar a diente
  • tener buen diente