תישני

תַּיְשָׁנִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תיישני
הגייה^*	tayshani
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	ת־י־שׁ
דרך תצורה	משקל קַטְלָנִי תיש + ־נִי
נטיות	ר׳ תַּיְשָׁנִיִּים, נ׳ תַּיְשָׁנִית, נ"ר תַּיְשָׁנִיּוֹת

עברית חדשה [ארכאי] הַמְּשַׁנֶּה את דעתו באופן פתאומי, שדעתו אינה יציבה.
- למן היום ההוא נהגה עמי מעשה לילית מרשעת; תַּיְשָׁנִית יותר מחשיפי עִזִּים שְׁנַיִם, הפכפכנית יותר מן העננים־בשמיים "קולא ברוניון" מאת רומן רולן בתרגום אברהם שלונסקי
- 'שני עולמות' - אמר - 'רוח ישראל ורוח יֶפֶת, ואין גשר בין זה לזה. אצלם השאיפה והדאגה לסדר, לתפארת, להגיון; אצלנו - מהלך המחשבות הוא תיישני, נודד, פרוע [...]' זאב ז'בוטינסקי, עיתון המשקיף, מתוך הטור "לפי בחירת הספרן", מתאריך 22/4/1940, עמ' 3

גזירה מהבסיס תיש בתוספת סיומת ־נִי. יש שגורסים שהמילה "קפריזה" נגזרה באופן דומה מ־caper, שמשמעו "תיש" בלטינית. להרחבה ראו בערך קפריזה.

מקבילה בערבית: تياسة (תַּיַאשַׁה) במשמעות עקשנות וטפשות, גם שם מלשון "תיש" (تيس").

בחיבור הפרודי "אגדות האדמונים" כותב מנדלי מוכר ספרים כי מילה זו הגיעה מפי בני משה - קבוצה אגדית של יהודים, מצאצאי עשרת השבטים האבודים: ”לפיכך מה שמרחיבי הלשון בזמננו נוהגים לשמש במלין הרבה של בני משה, הבאות בספרי המסעות, כמו: [...] תיישנות, גדיונות (מלשון קאפריז בלע"ז, שהוראתה גדי, תיש)“ (אגדת וַיַּרְא, מאת מנדלי מוכר-ספרים, בפרויקט בן יהודה)