תואנה
תּוֹאֲנָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | תואנה |
| הגייה* | toana |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | א־נ־י/ה |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ תּוֹאֲנוֹת; תּוֹאֲנַת־, ר׳ תּוֹאֲנוֹת־ |
- לשון המקרא אמתלה, סיבה לכאורה, עלילה, תירוץ.
- ”וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיהוה הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים...“ (שופטים יד, פסוק ד)
- ”על כל פסיעה מצא תואנה להתגולל ועל כל דבר מצער – להתנפל עלינו, להכות שוק על ירך, ויך ויחבוט וידש בשרנו!“ (שושנה, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)
- ”כי עתה לא היתה לבני הבליעל ההם תואנה להתקנאות באבי ולהתנפל עליו“ (שירת הזמיר, מאת בוקי בן יגלי, בפרויקט בן יהודה)
- ”אבל היום בטלה תואנה זו בדבר חוסר האמצעים השגורה בפיה [של הממשלה] משנים קודמות“ (המצב הכלכלי ביישוב, מאת חיים ארלוזורוב, בפרויקט בן יהודה)
- השלטונות סרבו לבקשתו לעלות לישראל בתואנה השגרתית, שידועים לו סודות מדינה.
גיזרון
עריכה- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, לעיל, בסיפורי שמשון. מהשורש של אינה 'גרם, עשה שיקרה' ואונה 'קרה, הזדמן'. לכן המשמעות בפסוק: תואנה 'מקרה, היקרות, הזדמנות', עם קונוטציה של כוונה שלילית בהקשר הפסוק (קונוטציה שגם מופיעה בבניין התפעל במקרא: ”כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי“ (מלכים ב׳ ה, פסוק ז)). משם בהשאלה הסיבה לכאורה, התירוץ, להיקרות הזאת. המשמעות המקורית של מקרה\היקרות מופיעה גם במילה תאונה מאותו שורש.
מידע נוסף
עריכה- צורתה של המילה היא ייחודית בעברית. ישנן כמה השערות באשר לדרך היווצרותה של המילה. לפי השערה אחת, המילה במקורה הייתה אמורה להיות מנוקדת בקמץ קטן וחטף־קמץ (תָּאֳנָה), ורצף זה הפך לחולם וחטף־פתח (כמו "הׁעֲלָה" בשופטים ו, כח ובדה"ב כ, לד, במקום "הָעֳלָה"). לפי השערה אחרת, המילה נגזרה ממשקל תֻּקטלה (שכיום אין מילים בעברית שנוטות בו; בגזרת נל"י/ה משקל תֻּקְטָה), ועקב הימצאות האל"ף הגרונית השווא הפך לחטף והתנועה שלפניו נפתחה.