תנואה

תְּנוּאָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תנואה
הגייה*	tnua
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ו־א
דרך תצורה	משקל תְּקוּלָה
נטיות	ר׳ תְנוּאוֹת; תְּנוּאַת־, תְּנוּאוֹת־

1. לשון המקרא התנהגות של התרחקות.

   • ”...יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִשְֹאוּ אֶת עַוֹּנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְנוּאָתִי.“ (במדבר יד, פסוק לד)
   • ”הֵן תְנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא; יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ.“ (איוב לג, פסוק י)

גיזרון

• המילה מופיעה פעמיים במקרא.
• שם פעולה מן הניא; או אולי היפוך עיצורים מן תואנה.

ראו גם

• התבודד
• התרחק