שעוה

שַׁעֲוָה

נר שעוה

לשון חז"ל הדונג החומר ממנו עשויה כוורת הדבורים.
- ”לֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְּשַׁעֲוָה וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְלֹא בְּאַלְיָה וְלֹא בְּחֵלֶב.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ב, משנה א)
- ”בשעה שאמר יצחק ליעקב, גשה נא ואמושך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול“ (בראשית רבה, פרשה מד, סימן ג)
חומר מוצק רך, ממקור צמחי, מינרלי או תוצר בעלי חיים, אשר נמס כאשר מחממים אותו.

שעווה משורש שע"ע התנ"כי במשמעות טיח חלק ונמס (ישעיהו פרק מא פסוק י. ופרק ו פסוק י)

ערך בוויקיפדיה: שעוה