שלד
שֶׁלֶד עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שלד |
| הגייה* | sheled |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ש־ל־ד |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ שְׁלָדִים |
- לשון חז"ל מערכת של קורות חזקות המשמשת לתמיכה במבנה ומקנה לו יציבות.
- ”א"ר שבתאי: מת שנשרף ושלדו קיימת טמא.“ (בבלי, מסכת נדה – דף כז, עמוד ב)
- החולייתנים מאופיינים בשלד פנימי גירני, ואילו לחסרי חוליות יש שלד חיצוני.
- ”כל גורדי השחקים נבנים משלד פלדה או משלד בטון מזוין. בנייה מעץ אינה אפשרית לגובה רב, ובנייה בלבנים מוגבלת מאוד.“ (מתוך הערך גורד שחקים בויקיפדיה)
גזרון עריכה
- מארמית: שִׁלְדָּא. במקור מאכדית: šalamtu בהגיית: שׁלָמְתוּ (כצורה אכדית נקבית של שורש ש-ל-ם האכדי-עברי) בהוראת: גופת המת (בשלמותה).[1]
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
תרגום עריכה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
 ערך בוויקיפדיה: שלד |
סמוכין עריכה
- ↑ נ. ה. טורטשינר מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ז) ב,ח