שישו ושמחו
שִׂישׂוּ ושׂימְחוּ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שישו ושימחו |
| הגייה* | sisu vesimkhu |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | שׂ־ו־שׂ; שׂ־מ־ח |
| דרך תצורה | צרף |
| נטיות | י׳ שִיש ושְמח, נ׳ שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי |
- מעין ברכה בהוראת "מהרו -לשמוח"!
- ”שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יושבתי [יוֹשֶׁבֶת] בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי“ (איכה ד, פסוק כא)
- "שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה . וּתְנוּ כָּבוֹד לַתּוֹרָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה . מִפָּז וּמִפְּנִינִים יְקָרָה" ( מבוסס על הפיוט שמחברו לא ידוע).
- בהשאלה: אירוע לא צפוי או לא נעים
- אשתו הג'ינג'ית של הפוליטקאי המתחיל עשתה לו "שישו-ושימחו" כשגילתה על הרומן שלו עם מזכירתו הצעירה והבלונדינית.
גזרון
עריכהסעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הגיזרון מסביר את פירוש הפועל שש ולא את מקור הצירוף.
- במקורו שורש ש-ו-ש המקראי מופיע בהוראת "החפזות" או ריצה מלאת חיוּת", השוו לביטוי "שש אליי קרב" (ומכאן,כעבור זמן נשתיירה הוראת הפועל במשמעות: "שמחה") להלן דוגמאות לשורש ש-ו-ש במקרא: ”מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים, מִרְעֵה עֲדָרִים“ (ישעיהו לב, פסוק יד) ”יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם“ (דברים כח, פסוק סג) . ”יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ“ (איוב לט, פסוק כא) . ניתן למצוא תעוד ספרותי לנגזרות השורש ש-ו-ש הלקוחים מן העברית הפיוטית של ימי הביניים בצורות: "בשיש" שהוראתן מקבילה ל: "עליצות". ואצל הפייטן ניסי אלנהרואני שכותב "שוש בשיש ישיש משוש איווים".
- לפיכך מבחינה מילולית הביטוי: 'שישו ושמחו' מורה על: 'שישו' בהוראת 'היחפזו' + 'לשמח' .
תרגום
עריכהראו גם
עריכה- שש אלי קרב
- משוֹש (-חיי)
- ששון
- שמחה
קישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: שישו ושמחו |