ישנה מחלקת על משמעות המלה "שִׁלֵּשׁ" בהוראת בן־משפחה. יש ששערו שהוא הנכד, כמו בפסוק ”פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי“ (שמות כ, פסוק ד), ויש ששערו שהוא הנין, כמו ב ”פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים“ (שמות לד, פסוק ז). הבדלי המשמעות משפיעים גם על רבע#רִבֵּעַ ב וחמש#חִמֵּש. בהקשר זה, האקדמיה ללשון העברית פנתה לקהל בשאלה, כדי לברר כמה רווחים שמות שונים לבן הנין. אפשר להעיר שגם הוראת המלים "נכד" ו"נין" במקורות אינן ודאיות.
על הצירה בנטיה כותב ד"ר שאול ברקלי ("לוח השמות השלם" מאת ד"ר שאול ברקלי, מהדורה שמינית (1954)):
"השמות: עֲטַלֵּף, שִׁלֵּשִׁים, רִבֵּעִים ועוד מעטים ינטו בכל הנטיה בקיום הצרה: עֲטַלֵּף - עֲטַלֵּפִי... עֲטַלֵּפְכֶם... עֲטַלֵּפִים - עֲטַלֵּפַי...".
