שוחה
ערך זה עוסק בשם עצם. לערך העוסק בפועל בהווה שׁוֹחֶה או שֹוֹחֶה; ראו צורת העבר שחה.
שׁוּחָה
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | שוחה |
הגייה* | shukha |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | שׁ־ו־ח |
דרך תצורה | משקל קְטוּלָה |
נטיות |
- בור, חפירה באדמת מישור.
- ”שׁוּחָה עֲמֻקָּה, פִּי זָרוֹת זְעוּם יְהוָה, יפול- (יִפָּל-) שָׁם.“ (משלי כב, פסוק יד)
- ”וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם“ (ירמיהו ב, פסוק ו)
- ”מה שלא ידענו הוא, שמקום-מגרשנו היה לשעבר שוחה רחבה, מין קערת-אדמה, ששימשה מרכז לבנייה לכל השכון מסביב.“ (גינת חיה, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- בור חפור משוך לאורך, עשוי כמכשול להולך.
- "כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי" (ירמיה יח כב)
- תעלה שחופרים במלחמה המשמשת מחסה.
- * החיילים הסתתרו בשוחות שחפרו לכל אורך החזית.