רִתָּה

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ריתה
שורש וגזרה ר־ת־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פִּעֵל
  1. לשון חז"ל לִבּוֹ יָצָא אֶל־, חָשׁ אַהֲדָה וְרַחֲמִים כְּלַפֵּי־.
    • ”...רִתָּה עָלָיו (האל) כָּל שֶׁהַיּוֹם שׁוֹקֵעַ הוּא צוֹנֵן.“ (בראשית רבה, פרשה יט, סימן ח)
    • "ראויים היו להישטף, אלא שריתה הכתוב לאהרון" ספרא, שרצים, פרשה א', פרק ב'
  2. עברית חדשה נדיר אִחֵל לוֹ מִקֶּרֶב לִבּוֹ, שָׂשׂ בְּהַצְלָחַת פְּלוֹנִי.
    • "...אֵינָם מְרַתִּים זֶה לָזֶה אֶת הָעֹשֶׁר- טוֹב לְאֶחָד, כּוֹאֵב לַשֵּׁנִי." אביגדור המאירי, "תנובה"

גיזרון

עריכה
  • הפועל איננו שכיח בשני משמעיו. במשמעו הראשון מקביל השורש העברי לשורש ערבי הנושא משמע זהה: رَثَى (קרי: רָתָ'א)- חס, ריחם. המשמע השני הוא השגרה בעברית החדשה בעיקר עקב אביגדור המאירי בשימושו כמבואה לעיל, וביתר שאת מפאת יצחק אבינרי [1] שחפץ למצוא חלופה עברית הולמת לפועל פִרְגֵּן שנשא הגייה לועזית מובהקת. החלטתו דווקא בפועל זה נפלה עקב נדירותו ועקב ריבוי הפעלים בעברית לעניין "רחמנות", אך האקדמיה ללשון העברית מעולם התדיינה בעברות הפועל והניאה עצמה מקביעה.

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. פרגון, באתר האקדמיה ללשון העברית, 17 בינואר 2012