קָלַח

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה ק־ל־ח א
בניין פָּעַל
  1. זרם; גם בהשאלה.
    • "איך נשפכים פלגי שכר כאן / ונהרות משקה קולחים / אבטיחים כְּהֹר הָהָר כאן / על יד גבעות התפוחים." (שיר השוק, מאת נעמי שמר)
    • "ובלילות, ובלילות / עולות עולות בי מנגינות / וזרם דק קולח / ותפילותיי לרוח נענות." (ואיך שלא, מאת אריאל זילבר)
    • "השיחה קולחת, הובטחו לו דברים / כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים." (פרצופה של המדינה, מאת יאיר ניצני)

גיזרון

עריכה

צירופים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קִלֵּח

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא קילח
שורש וגזרה ק־ל־ח א
בניין פִּעֵל
  1. לשון חז"ל הזרים, זרם.
  2. שטף בזרם מים, רחץ במקלחת.
    • ”הָיוּ מְקַלְּחִין בְּתוֹךְ הַמַּיִם, אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים, עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, כָּשֵׁר.“ (משנה, מסכת מקואותפרק ד, משנה ד)
    • בכל ערב היא מקלחת את הילדים.

נגזרות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קֶלַח

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קלח
הגייה* kelakh
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ק־ל־ח ב
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ קְלָחִים, קִלְחֵי־
 
קלחי תירס
  1. לשון חז"ל חלק מעובה של הצמח המשמש למאכל.
    • ”רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם שִׁיֵּר קֶלַח אֶחָד, סוֹמֵךְ לוֹ מִשּׁוּם פֵּאָה וְאִם לָאו, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא מִשּׁוּם הֶפְקֵר.“ (משנה, מסכת פאהפרק א, משנה ג)
    • ”זֶבֶל וְחֹל הַדַּק, כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.“ (משנה, מסכת שבתפרק ח, משנה ה)
    • ”וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן, וּבַדְּמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ.“ (משנה, מסכת פסחיםפרק ו, משנה ד)
    • ”מִצְוַת אֵזוֹב, שְׁלֹשָׁה קְלָחִים וּבָהֶם שְׁלֹשָׁה גִבְעוֹלִין.“ (משנה, מסכת פרהפרק יא, משנה ט)
    • ”וּשְׁאָר כָּל הָאֳכָלִים, אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָחֵז בֶּעָלֶה, אוֹחֵז אוֹתוֹ בֶּעָלֶה; וּבַקֶּלַח, אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח.“ (משנה, מסכת טבול יוםפרק ג, משנה א)

צירוף

עריכה

תרגום

עריכה