קנדס
(הופנה מהדף קונדס)
קֻנְדָּס עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קונדס |
| הגייה* | kundas |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קֻטָּל |
| נטיות | |
- עברית חדשה (יש לשכתב פירוש זה): שובב.
- ”קונדס הייתי ככל הנערים, וכאשר עשיתי היזק בשובבותי ששברתי כוס או קערה.“ (מעשה אלפס: תולדות וזכרונות, מאת בנציון בן ירמיהו עקיבא אלפס, בפרויקט בן יהודה)
- ”וממש ראה את הנער בטור הימני, זה שמתחת לחלונות, אי שם באמצע, אותו קונדס שירד לחייו בשאלות סרק ושיבש את מהלך הרצאותיו, שנהג לקוראן ישר מתוך מחברותיו השחורות, מחברת לכל משמרת בספרותנו.“ (פרס ספרותי, מאת חנוך ברטוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”משום שבשביל אלה נחוץ אידיוט עוד יותר גדול אפילו ממך, חביבי! למשל כמו אותו נפוליון! הוא – כן! הוא היה קונדס ממדרגה ראשונה. הוא הצליח להוציא את טיפשותם של כל הגדולים!“ (הַמַּנְהִיג, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)
- ”השוואת ניבים שבשלום-עליכם האידי לניבים כנגדן שבשלום-עליכם העברי. כאן יתגלה ברקוביץ כקונדס, אלוף-אמצאות ואדון-התחכמויות, מזיז ומסיע עוּמסי-למדנות לצורכי הומור.“ (י"ד ברקוביץ, יוצר שלום-עליכם העברי, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”סגולה זו נתפרשה לשבח בה במידה שאחרים דרשוה לגנאי. נשמת ילד זכּה שוכנת בחובו – אמרו אלה. ואחרים גרסו: עדיין לא יצא זה מכלל קונדס, שׂכלוֹ לא נתבגר.“ (קורות איש לפידות, מאת אליעזר שטיינמן, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון עריכה
- מיידיש: קונדעס. ישנן כמה סברות למקור המילה:
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
תרגומים עריכה
- אנגלית: prankster
קישורים חיצוניים עריכה
- אילון גלעד, מי היה הקונדס הראשון?, באתר "הארץ", 03/07/2018
קֻנְדָּס או קֻנְדֵּס עריכה
- לשון חז"ל מין ירק מאכל קוצני
- ”ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו, אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות“ (בבלי, מסכת ביצה – דף לד, עמוד א)
- וקוץ זה קונדס ודרדר זו עכביות ואית דמחלפן שהיא עשויה דרין דרין ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז לב
- לשון חז"ל(יש לשכתב פירוש זה): מוט
- ”נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה ק' אמה הרי זה ערוב“ (משנה, מסכת עירובין – פרק ג, משנה ג)
- ”נעץ ארבעה קונדיסין וסיכך על גבן“ (בבלי, מסכת סוכה – דף ד, עמוד ב)
גיזרון עריכה
- יתכן שהקונדס -מוט שנפוץ בלשון חז"ל הוא גבעול הצמח הקוצני