צדף
צֶדֶף
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צדף |
| הגייה* | tsedef |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | צ־ד־ף |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | נ׳ צִדְפָּה, צִדְפַּת־; ר׳ צְדָפִים, צִדְפֵי־; נ"ר צְדַפוֹת |
- רכיכה החיה בתוך קונכיה סימטרית ואטומה המחולקת לשניים, כאשר כל חצי קרוי קשׂווה.
- ”צחוק אטי, גבה־צליל, עולה מעל צלחת הצדפים שחוסלו, והם עתה ערימה של קליפות צדף ריקות, פתוחות, כמקורי שקנאים פעורים לרווחה.“ (בנדיקטין, מאת שלומית הראבן, בפרויקט בן יהודה)
- ”תשאל את שורפלד. לו יש ספרים רבים על חלזונות, צדפים ושבלולים.“ (שתי אבנים שהן אחת, מאת נחום גוטמן, בפרויקט בן יהודה)
- לשון ימי הביניים [עממי] קונכיה ריקה של כל רכיכה ימית שהיא.
- "אבא חזר מאילת / והביא לי צדף אחד. / אם שמים אותו ליד האוזן השניה, / שומעים גלים, ולפעמים גם אנייה" (כמו ים, מאת יהונתן גפן)
גיזרון
עריכה- מערבית: صَدَفَة (צַדַפַה).
תרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- ההגייה התקנית של צורת הנקבה היא צִדְפָּה. נפוצה הגייה שאינה תקנית (צְדָפָה), אולי עקב גזירה מצורת הרבים צְדָפוֹת, תופעה זו מכונה בדקדוק "גזירה לאחור".
