צדע

צֶדַע

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צדע
הגייה*	tseda
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־ד־ע
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ צְדָעַיִם; צֶדַע־, ר׳ צִדְעֵי־

1. לשון חז"ל צד המצח ליד האוזן.

   • ”זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו“ (בבלי, מסכת מכות – דף כ, עמוד ב)
   • העבריין הצמיד אקדח לצדעו של עובר האורח.

גיזרון

מארמית: "כסא דהרסנא עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב בת צדעא" (בבא בתרא ס ב)

נגזרות

• הצדיע

תרגום

• אנגלית: temple‏‏‏‏

ראו גם

• רקה
• פדחת
• עורף