פדחת

פַּדַּחַתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פדחת
הגייה^*	padakhat
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	פ־ד־ח
דרך תצורה	משקל קַטֶּלֶת
נטיות	ר׳ פַּדָּחוֹת; פַּדַּחַת־; ר׳ פַּדְּחוֹת־,

פדחת(1)

פדחת (2)

חלקה הקדמי של הגולגולת, מעל המצח.
- ”ואיזהו סוף ראשו זה המשווה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו“ (בבלי, מסכת מכות – דף כ, עמוד ב).
- ואם נשר מן הקודקוד ולמטה שופע לפניו, עד כנגד פדחתו-נקרא גיבח "משנה תורה להרמב"ם" ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, ה 11
- איציק'ל היה שם הנער הצנוּם ולוֹ פּדחת רחבה מכּפי שנוֹתיו ועיניים ירוּקוֹת "מרים", מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
- מִהַר וַיַּנַּח אֶצְבַּע עַל-הַפַּדַּחַת, / וּכְהִתְבּוֹנְנוֹ כְמוֹ-רֶגַע וַיִּקְרָא פִתְאֹם בְּשִׂמְחָה "אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם", ח"נ ביאליק
- פדחתו של הקשיש הקריחה כולה
בליטה גרמית בעצם המצח, בין קשתות הגבינים.
"ואיזהו רוב ראשו (של הוולד) משתצא פַדַחתו" (משנה נידה ג ה)

בארמית- אַפּוּתָא. למשל, על הכתוב בתלמוד ”איבעית אימא מאי 'אנדיפא'? – אפותא“ (בבלי, מסכת שבת – דף פ, עמוד ב) מפרש רש"י "אפותא - פדחת שלא במקום שיער ולהאדים".

ערך בוויקיפדיה: עצם המצח