פשה

פָּשָׂה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	פ־שֹ־י/ה
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא התפשט ומתרחב ממקום למקום.

   • התופעה פשתה בכל החברה.
   • ”וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר“ (ויקרא יג, פסוק ז)
   • ”וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה“ (ויקרא יג, פסוק כח)

גיזרון

• בלשון חז"ל פסה. מקביל לערבית באותו משמע 'התפשט': ‫فَشا‬ (פַשַׁא) [כהלכה פַשַׂא: פרוטו-שמית שׂ (ś) ← עברית שׂ אבל ← ערבית ش (שׁ)].

נגזרות

• פשיון
• פשוש- (ציפור נפושה בישראל)
• נופש
• פשפש

ראו גם

• פשט

קישורים חיצוניים

• טקסט בוויקיטקסט: ערכי לשון הקודש - פשה