פנג

פַּנַּג

לשון המקרא מאפה-דוחן,דוחן
- ”יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ“ (יחזקאל כז, פסוק יז)

יחידאי במקרא. יחזקאל הנביא מונה מספר מוצרי יצוא ישראלים, אחד מהם הוא 'פָּנג', המילה מצויה בבבלית בהגיית:פָּנִיגֻ (𒃻𒊐􀀕𒈨) בהוראת מין מאפה או לחם. יתכן אף מושאל לרומאית בהגיית פּניסיום: (panicium‏‏‏‏) בהוראת:מאפה, לחם, עוגות וגם בהוראת דוחן, דוחן זנב שועל.
זיהוי הפנג כמין דגן נמצא עוד במסמך מגניזת קהיר: חיטה,וכסמת,ופנג,ושעורה יעקב מאן, (Texts and Studies 1, 127) ^[1]

רש"י מוסר על תיבת פנג: "...ראיתי בספר יוסף הכהן עץ אפרסמון הוא פנג והיו מצויין ביריחו ועל שם ריח הטוב נקראת יריחו באלסמ"א בלע"ז (אפרסמון)..."