פנדקאי

פֻּנְדְּקַאי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פונדקאי
הגייה^*	pundekay
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	פ־נ־ד־ק
דרך תצורה	פנדק + ־ַאי
נטיות	ר׳ פֻּנְדְּקָאִים; נ׳ פֻּנְדְּקָאִית, נ"ר פֻּנְדְּקָאִיּוֹת

לשון חז"ל בעל אכסניה, מארח.
- ”הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ג, משנה ה)
- השיטה הכלכלית המסורתית היתה בנויה על המוני פונדקאים זעירים הפזורים בכל מקום.
(ביולוגיה) כינוי לבעל חיים המשמש בית גידול לטפיל הנטפל אליו.
- האדם הוא פונדקאי לכל מיני טפילים, כגון כינת הראש.

בעקיפין מיוונית: סיומת ־ַאי של בעלי מקצוע + פונדק 'אכסניה, מלון', מיוונית pandokeíon) πανδοκεῖον). השוו למילה הערבית فُنْدُق‎ (פֻנְדֻק) – מלון.
"ולא תהא כוהנת כפונדקית" - יוסף מתתיהו הכהן מוסר כי בימי בית המקדש השני המילה: "פונדקית" היתה לשון נקיה למשלח ידה של הזונה.

1

2

ערך בוויקיפדיה: פונדקאי