עלוקה
עֲלוּקָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עלוקה |
| הגייה* | aluka |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ע־ל־ק |
| דרך תצורה | משקל קְטוּלָה |
| נטיות | ר׳ עֲלוּקוֹת; עֲלוּקַת־ |
- לשון המקרא (משמעות משוערת)[1] תולעת מים טבעתית ממחלקת Hirudinea, הנצמדת לבעלי חיים ומוצצת את דמם.
- ”כיוצא בו: לא יניח פיו על גבי הסילון וישתה, מפני הסכנה. מאי סכנה? סכנת עלוקה“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יב, עמוד ב).
- "הרכיבה עלוקה על גבו הוורדרד של הילד... ושוב הצמידה עלוקה לבשר השרוט, שתקיז עם הדם" (דורית רביניאן, סמטת השקדיות בעומריג'אן, עמ' 124)
- עלוקה רפואית היא עלוקה המוצצת דם עד פי חמישה ממשקל גופה.
- עברית חדשה בהשאלה: אדם המתנהג כטפיל, המוצץ את דמם של אחרים וניזון ממנו; או אדם הנדבק ונטפל לאחרים.
- ”די לו שהרבי מצילהו מפִּזּוּר הנפש במילי דשמיא, שבכללם גם מצוַת צדקה ל'עלוקות' (כך היה קורא לכל פושטי יד ותובעים לצדקה)“ (אריה "בעל גוף", מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה).
- "קראו נא את "פקודת החינוך 1932" ותחושו כיצד שלבו לתוכה כהערמה סעיפים־עלוקות, אשר ימצצו את דם התמצית של עצמיותנו" ("דבר", 14 בספטמבר 1934, עמ' 7, "כיצד יחנכנו השלטון").
- "אני יכול להתעלק על עלוקה / להתקרצץ על קרציה ולתת לפחם לוהט כוויה" ("אני יכול", הצל וסאבלימינל).
- לשון ימי הביניים [פיוטי] כינוי לגיהינום.
- "תִּסְפֵּם לִשְׂרֵפַת סִיד, תְּעָרֵם לעִמְקֵי עֲלוּקָה" (פיוטי יניי, מהדורת מנחם זולאי, עמ' שלט).
- לשון המקרא (משמעות משוערת) "שם לבריה דמיונית ממין השדים(?)" (מילון בן יהודה; מילון BDB)
גיזרון
עריכההוראות (1)-(2)
עריכה- עלוקה נגזרת מן תיבת 'על' .
- מילה יחידאית במקרא (משלי ל,טו, ראו לעיל). התרגומים הקדומים למקרא, וכן רד"ק ורלב"ג ועוד, פירשו את המילה כמתייחס לתולעת הטפילית.
- המילה קיימת בלשונות שמיות אחרות: ארמית התרגום: עֲלוּקָא; ארמית בבלית: עלקא (וגם: ערקא, עקרא, ארקתא; ראה סוקולוף, מילון לארמית בבלית, בערכים הללו). סורית: עֵלֵקתא. ערבית: علقة (קרא: עַלַקַה). השורש علق (על"ק) בערבית עניינו היצמדות והידבקות. באשורית ilḳitu היא סוג של חיה נחותה כלשהי (BDB, ערך עלק). באנציקלופדיה המקראית (ערך עלוקה) משוער ש"שתי בנות" שבמקרא מרמז לשני חלקי פיה של העלוקה, הנצמד ומוצץ את הדם.
- ההוראה המושאלת קיימת בעברית החדשה במקביל להוראה מושאלת דומה בכמה שפות אירופאיות, ואפשר שהיא הושפעה מהן.
הוראה (3)
עריכה- פייטני ימי הביניים, בעקבות חז"ל (ראה להלן) פירשו את המילה המקראית כאחד מכינויי הגיהנם, כנראה על־פי הפסוק שלאחר מכן: ”שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן“ (משלי ל, פסוק טז), ושאול היא הגיהנם. בכמה מילונים (כגון אבן שושן) משויכת הוראה זו ללשון חז"ל, אך חז"ל לא אמרו זאת במפורש, וזוהי פרשנות מאוחרת בדבריהם. בתלמוד נאמר רק כך: ”לעלוקה שתי בנות הב הב - מאי הב הב? ... איכא דאמרי (יש אומרים) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, קול גיהנם צועקת ואומרת: הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה: הבא! הבא!“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יז, עמוד א). בלשון חז"ל קיימת המילה במשמעות תולעת טפילית, כמצוטט לעיל, בהוראה (1).
הוראה (4)
עריכה- במילון בן יהודה מתפרש השם, כאמור לעיל, במובן של ברייה דמונית, וכן משערים במילון BDB שבו נכתב "perhaps Aramaic loan-word, vampyre-like demon"; ושמא יש לסייע לו מן המילה הארמית "עקרתא" הנמצאת בקערות השבעה מאגיות בבבל, ופירושה מין שד (ראה סוקולוף, מילון לארמית בבלית, ערך עקרותא #2).
פרשנים מפרשים
עריכה- רס"ג ור' יונה אבן ג'נאח פירשו את המילה המקראית "עלוקה" במובן של אבדון ובליה, על פי ההקשר או בעקבות חז"ל.
- המיוחס לראב"ע על ספר משלי מפרש את המילה בסירוס אותיות, כמו עקולה, עיוות (צוטטו בידי מילון בן יהודה).
- רבנו תם (תוספות עבודה זרה יז ע"א ד"ה לעלוקה, תוספות עירובין יט ע"א ד"ה והאיכא תפתה) פירש ש"עלוקה" בפסוק הוא שם של חכם, כלומר המשל "שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה, אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן" נאמר בידי החכם "עלוקה" (אפשרות זו הובאה גם ב-BDB, וכן כתב גרינץ, 'משלי עלוקה', תרביץ כח [תשי"ט], עמ' 135-137). ואפשר שנקרא החכם על שם החיה (ראה דעת מקרא על אתר, הערה 1).
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהלמשמעות (1):
למשמעות (2):
למשמעות (3):
תרגום
עריכהלהוראה (1)
עריכה- אנגלית: leech
- אינדונזית: lintah
- איטלקית: sanguisuga, mignatta
- איסלנדית: blóðsuga, iglur
- אלבנית: rrodhe, shushunjë, gjakpirës
- אסטונית: kaan
- אספרנטו: hirudo
- אפריקנס: bloedsuier
- ארמנית: տզրուկ
- בולגרית: пия́вица
- בלרוסית: п'я́ўка
- בנגלית: জোঁক
- בסקית: izain
- גאורגית: წურბელა
- גרמנית: Blutegel, Egel
- דנית: blodigle, igler
- הולנדית: bloedzuiger, echel, laak
- הונגרית: pióca
- הינדי: जोंक
- יוונית: βδέλλα
- יידיש: פּיאַווקע
- יפנית: 蛭
- כורדית: arbijî
- לטינית: hirūdō, sanguisūga
- נורווגית: igle
- סינית: 螞蟥, 蚂蟥
- ספרדית: sanguijuela, sanguja, hirudíneo
- ערבית: عَلَقَة
- פולנית: pijawka
- פורטוגזית: sanguessuga
- פינית: juotikas, iilimato
- פרסית: زروک, زالو
- צ'כית: pijavice, pijavka
- צרפתית: sangsue
- קוריאנית: 거머리
- קטלנית: sangonera
- רומנית: lipitoare
- רוסית: пия́вка
- שוודית: igel
- תורכית: sülük
להוראה (2)
עריכה- גרמנית: Blutsauger, Blutsaugerin
- דנית: parasiet, bloedzuiger, uitzuiger
- יוונית: βδέλλα
- נורווגית: blodsuger, parasitt, utsuger
- פינית: verenimijä
- צ'כית: pijavice
- צרפתית: pot de colle
- קטלנית: sangonera
- שוודית: blodigel, igel, parasit, blodsugare, utsugare
להוראות (3)-(4)
עריכההוראות אלו אינן קיימות היום, ותרגומיהן יימצאו בערכי המילים הנרדפות.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: עלוקה |
 טקסונומיה בוויקימינים: Hirudinea |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עלוקה |
סימוכין
עריכההערך עלוקה במילונים ובאנציקלופדיות הבאים:
- אנציקלופדיה מקראית, כרך ו, ירושלים תשל"ב
- מילון אבן-שושן, מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, ישראל 2003
- מילון בן יהודה, כרך ט, ירושלים תרצ"א. כרך זה נערך בידי משה צבי סגל.
- סוקולוף, מילון לארמית בבלית - M. Sokoloff, A Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic of The Talmudic and Geonic Periods, Ramat-Gan 2002
- BDB - Brown-Driver-Briggs Hebrew and English Lexicon, Oxford 1906
- י' קיל, דעת מקרא לספר משלי, ירושלים תשמ"ד.
הערות שוליים
עריכה- ↑ ההוראה המקראית מסופקת, כלהלן בסעיף הגיזרון, ואולם למן לשון חז"ל ואילך ההוראה ודאית.
| השורש עלק | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|