נתין

נָתִין

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*	natin
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ת־ן
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	נתינה, ר׳ נְתִינִים, נתינות

1. תושב קבע במדינה מסויימת הכפוף לחוקיה.

   • ”במשטרים מודרניים יש מצבים המביאים לכך שאדם יהיה נתין אך לא אזרח, מצב ממנו משתמעת כפיפות לחוקי המדינה, ללא קבלת מלוא הזכויות.“ (מתוך הערך נתינות בויקיפדיה)
   • ”ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף עו, עמוד א)

2. לשון חז"ל בן המעמד חופשי הנמוך ביותר של שבי ציון, פועל בעבודת הקודש, מצאצאי הגבעונים.

   • ”וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין“ (נחמיה י, פסוק כט)
   • ”עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל:כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי,חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי,מַמְזֵרֵי, נְתִינֵיהו, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי.“ (משנה, מסכת קידושין – פרק ד, משנה א)

גזרון

• אכדית: בדומה לנגזרות עבריות לשורש נ-ת-ן ממנו נגזרה תיבת: מתנה, מצויה נגזרת אכדית ברובד "אשורית של האמפריה החדשה" שמתוארך בין המאות 10 -7 לפנה"ס בהגיית:נַדינאַנו (Nādinānu) מילולית "נתין-אנו" . לימים, שימש המושג להגדרת משלח ידו של העוסק בנכסים ,בסחר,או בממכר .
• אוגריתית:הצורה "יתנם" מופיעה לראשונה ברשימת בעלי מקצוע בעיר אוגרית, והצורה נתינים שהושאלה נובעת בהתאם לנטיית פעלי פ"נ על דגם פעלי פ"י שאופיינית לאוגרית ופניקית, לפיכך פירוש המונח הוא נתונים,מסורים אנשים שגוייסו והוטלו עליהם חובות לפעמים עד כדי עבדות רש"י מפרש מלשון הפסוק ”וַיִּתְּנֵם יְהוֹשׁוּעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם“ (יהושוע ט, פסוק כז). השוו ”גַּם: כִּי-יִתְנוּ בַגּוֹיִם, עַתָּה אֲקַבְּצֵם“ (הושע ח, פסוק י) - "יתנו" בהוראת:"יומרו לעבדי מקדש-גויים" . ר"ל, כי אף אם הומרו בשביים לנתיני הגויים,הקב"ה עתה חלוץ יחלצם. החוקר ברוך אברהם לוין מצא כי פירושה בשימוש המקראי הוא "דרג מסויים של עובד מקדש", אולם מאוחר יותר, בתקופת המשנה, מקבל המונח משמעות של מעמד פסולי המשפחה ונחותי הדרגה בתוככי קהילות יהודיות בבל וישראל של תקופת המשנה שמעמדם שווה לממזרים - ככתוב: ”ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף עו, עמוד א).
• ארמית-יהודית מאוחרת: (ܢܬܝܢ) - נתין, נתִינאי בהוראת משָׁרת-מקדש, גם בהוראת אחד מהנתינים(גבעונים) אותם סימנה התורה.^{[דרוש מקור]} ברשימת שבעת עממי כנען נשמט העם החיווי בפי עזרא ונחמיה, יש שסברו שמפני כבוד הנתינים, שהיו במוצאם חוים (יהושוע ט'-ז).

תיבת ”גֵּירִים“ (דברי הימים ב׳ ב, פסוק טז) הנפקדת מלשון עזרא נחמיה והדורות הראשונים של שבי ציון, מופיעה לראשונה בלשונו המאוחרת של בעל ספר דברי הימים בכדי להסביר את הופעתם של- ”הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה“ (עזרא ב, פסוק נח) (מופיעים בתארם זה, גם בספר נחמיה) .

נגזרות

• נתינות

תרגום

1

• אנגלית: subject‏‏‏‏

ראו גם

• תנאי
• אזרח
• גבעוני
• זר
• תושב
• תושב קבע

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: נתין