נמס

נָמַס

נָמוֹג, נַעֲשָׂה לְנוֹזֵל.
- ”וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.“ (שמות טז, פסוק כא)
- ”בּוּקָה וּמְבוּקָה, וּמְבֻלָּקָה; וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם, וְחַלְחָלָה בְּכָל-מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם, קִבְּצוּ פָארוּר.“ (נחום ב, פסוק יא)
- ”הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יהוה מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ.“ (תהלים צז, פסוק ה)
- ”באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים ורבי יוחנן נמי הכתיב בשברון מתנים ההיא דכי מתחלא ממתנים מתחלא ורב נמי הכתי ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל“ (בבלי, מסכת כתובות – דף סב, עמוד א)

השורש מ־ס־ס הוא שורש מגזרת הכפולים.

בבניין נפעל בזמן הבינוני; "ביחיד נָמֵס או נָמָס[...], יתר הנטייה בפתח – נְמַסָּה נְמַסִּים נְמַסּוֹת" (כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )