נֶאֱצַלעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נאצל
שורש וגזרה א־צ־ל
בניין נִפְעַל
  1. לשון המקרא נבדל מסביבתו. נדחק ובלט אל החוץ.
    • ”כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ“ (יחזקאל מב, פסוק ו)
  2. לשון ימי הביניים קיבל מאחר השפעה רוחנית. קיבל מעלה. המעלה והיתרון שנתנו למי שחסר אותם.
    • ודע שאין אור ללבנה מעצמה כי אם האור הנאצל על פניה מאור החמה תשובות הגאונים החדשות סימן לז
    • והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם, ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות, ומהם בעולם (רמב"ן בראשית פרק א פסוק יא)

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא. נפעל מאָצַל.
  • משמעותה הופרש הובדל, או שהופרש והובדל בשבילו.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

נֶאֱצָלעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נאצל
הגייה* ne'etsal
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש א־צ־ל
דרך תצורה
נטיות נ׳ נֶאֱצֶלֶת ר׳ נֶאֱצָלִים נֶאֱצָלוֹת
  1. לשון ימי הביניים מי שמעלתו הרוחנית גבוהה. שנבדל מסביבתו במעלה.

גיזרוןעריכה

  • השורש אצל בפועל אצל המקראי לשון הפרשה. כלומר מי שמופרש ומובדל במעלה.
  • מהפועל אצל והאציל שניתנו לו מעלות.

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה