מרר

לערך העוסק במָרֹר, מין ירק; ראו כתיב מלא, מרור.

מֵרֵר

לשון המקרא הרע, הקשה.
- ”וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים.“ (בראשית מט, פסוק כג)
- ”וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.“ (שמות א, פסוק יד)
- ”מָרוֹר – עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק יג, משנה ה)