מֵר֗וֹז

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מירוז
הגייה* meroz
חלק דיבר
מין זכר
שורש ר־ז־ן
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא [לא בשימוש] רוזנות, נציגות חוק וממשל, קיבוץ ידוענים מיוחסים או נכבדים [1]
    • ”אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים“ (שופטים ה, פסוק כג)

גזרון

עריכה
  • יחידאי במקרא. כנראה שזיהוי תיבת 'מרוז' כשם מקום או איזור מסוים - יסודו בטעות.
במאמרו 'סמלים, קיצורי מילים וראשי תיבות במקרא' מציע החוקר יצחק קולר כי במילה מרוז משמשת התחילית מ' כמלת יחס מאותיות השימוש בכל"מ לשורש: ר-ז-ן. בלשון המקרא ידועים מקרים בהם שם קיבוצי בצורת הריבוי בא בסימן שהוא מעין ⟷(יעַן) : קיצור, כדוגמת תיבת 'אֳני' במובן צי-אוניות, להלן דוגמאות:
”אֳנִי חִירָם“ (מלכים א׳ י, פסוק כב) ← 'צי-חירם', ”אֳנִי תַרְשִׁישׁ“ (מלכים א׳ י, פסוק כב) ← צי תרשיש, ”אֳנִי שַׁיִט“ (ישעיהו לג, פסוק כא) ← צי שיט.
תופעות דומות בלשון המקרא מתרחשות בעוד מונחי לשון שצורת הרבוי בהם באה בלשון יחיד. 'שיר' המובן כשם כוללני (שירו-שיר), דם-עינב במקום דם ענבים,רן במובן זמרה, עני ← עניות. לפיכך יש לראות את המונח רוז במובן רוזנים. 'רוז' בצורת הריבוי חופף תארים שונים בשמות שרים, מחוקקים ואנשי שררה. בתחילת הפרק פונה דבורה אל אצולת העם והנכבדים: ”שִׁמְע֣וּ מְלָכִ֔ים הַאֲזִ֖ינוּ רֹֽזְנִ֑ים“ (שופטים ה, פסוק ג) ולקראת אמצעיתו מקללת היא אותם נמרצות באומרה: 'אֹרֻו מֵרוֹז' משום שלא די בכך שֶה-'מֵרוֹז' לא נקפו אצבע במלחמה ולא התגייסו לצד אחיהם הנלחמים, אֶלַה שעצרו מבעד המקומיים שכן רצו להתגייס ”כִּ֤י לֹֽא־בָ֙אוּ֙ לְעֶזְרַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְעֶזְרַ֥ת יְהֹוָ֖ה בַּגִּבּוֹרִֽים“ (שופטים ה, פסוק כג) [2].

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

סימוכין

עריכה
  1. 𐤀.𐤊𐤄𐤍
  2. סמלים, קיצורי מילים וראשי תיבות במקרא. יצחק קולר / בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כרך לה‎, חוברת ד (קכג‎) (תמוז-אלול תש"ן)
  3. רת'נו או "רזנו" - ארץ הרוזנים/המושלים. זהו כינוי שנשתמר מתקופת שלטון החיקסוס, שמקורם כנראה היה בכנען. רת'נו הוא האזור בהם שוכנות לבנון, מרכז ומערב סוריה של ימינו, והתחלק ל"רת'נו העילית" (בצפון) ו"רת'נו התחתית" (בדרום)