| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מרבק
|
| הגייה* |
marbek
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ר־ב־ק
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֵל
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא חבל בעל לולאות רבות לקשירה הנועד לפיטום הבהמות
- ”הַשֹּׁכְבִים עַל-מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל-עַרְשׂוֹתָם; וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק“ (עמוס ו, פסוק ד)
- ”וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת“ (שמואל א׳ כח, פסוק כד)
- ”וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק“ (מלאכי ג, פסוק כ)
- ”גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי-מַרְבֵּק, כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ; כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם, עֵת פְּקֻדָּתָם“ (ירמיהו מו, פסוק כא)
- "וּשְׁקִידָתוֹ - לִכְלּוֹת מַרְבֵּק, לֵב יָשִׁית לְשַׂדֵּד בָּתְּלָמִים" (בן סירא לח, כו
- ”יוסף סוחב והורחק מחיק אביו ככבש ממרבק“ (יוצרות לשבתות מיוחדות, מאת יוסף בן אביתור, באתר מאגרים)
- על פי ההקשר מתפרש השורש ר־ב־ק בהוראת: פיטום. יש שקישרו לשורש ר־ב־ך (ראו רבוך, מֻרְבָּךְ) בהוראת: חלוט בשמן, או: מבושל עד לריכוך.[1]
- יש שפירשו "מרבק" - דישה.[2] ובתרגום השבעים "עגל מרבק" מתורגם: nomás) νομάς) - עגל רועה.
- ↑ ר' משה אשכנזי, הואיל משה ויקרא ו,יד; שמואל א כח,כד. וראו גם רש"ר הירש ורד"ץ הופמן, ויקרא שם.
- ↑ ראו כאן
