מצחף
מִצְחָף
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מצחף |
| הגייה* | mitskhaf |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | צ־ח־ף |
| דרך תצורה | שאילה מערבית, משקל מִקְטָל |
| נטיות | ר׳ מִצְחָפִים; מִצְחַף־, ר׳ מִצְחֲפֵי־ |
- כתב יד הכרוך כספר - דף על גבי דף, בשונה מכתב יד הכרוך כמגילה.
- ומגילה הכתובה במצחף אין אדם יוצא בה ידי חובתו - שֶׁכָּתוּב 'ונכתב בספר', ומצחף אינו ספר "הלכות פסוקות" פרק הלכות מגילה (בתרגומו העברי - "הלכות ראו") המיוחס לרב יהודאי גאון
- בדחילו ורחימו פתחו את התיבה בה שמור היה הכתר ח' מאות שנים, ואחר שהתקדשו והיטהרו הוציאו את המצחף הקדוש, שידיו של הרמב"ם אישרוהו וקידשוהו... פורים של ארם־צובה, בתוך: קנה וקנמון, אמנון שמוש, עמ' 38
גיזרון
עריכה- שאילה מערבית: מִצְחַפ - מחברת. גם באמהרית "מַצְחַף" (መጽሐፍ) - פירושו ספר.
- פרופסור מלאכי בית־אריה כותב בחיבורו "קודיקולוגיה עברית" שהיהודים אימצו שיטה זו של כריכה במצחף באיחור, וכך גם הופיע באיחור מונח מתאים בעברית. הוא כותב: "...המילה הערבית נקלטה כמילה עברית לכל דבר ושימשה בהוראת 'ספר בצורת קודקס' בקולופונים ובציוני בעלות קדומים במזרח התיכון במאה העשירית ובראשית המאה האחת-עשרה ולימים גם ברשימות ספרים".
- כן הוא מעיר: "מבחינה אטימולוגית המונח 'מֻצחף' בערבית השתלשל מן המונח 'צחיפה' הבא בקוראן במשמעות 'מגילה' (כשם שמונחים שציינו מגילה ביוונית ובלטינית שימשו לציון קודקס עם התמורה בצורת הספר)"[1].
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: codex
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: קודקס |
- פרופ' מאיר בר-אילן, המעבר ממגילה לקודקס (מצחף), ורישומו בקריאת התורה, אוניברסיטת בר אילן
- מיכאל הנדלזלץ, יצאתי ידי חובת מצחף, הארץ, 14.05.2001
- "מצחפים, רבותי, מצחפים", מאת יעקב עציון.
סימוכין
עריכה- ↑ "קודיקולוגיה עברית - טיפולוגיה של מלאכת הספר העברי ועיצובו בימי-הביניים בהיבט היסטורי והשוואתי מתוך גישה כמותית המיוסדת על תיעוד כתבי-היד בציוני תאריך", מאת פרופסור מלאכי בית־אריה.