|
השורש נ־ו־ע הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
| נ־ו־ע
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
נָע
|
נָע
|
יָנוּעַ
|
נוּעַ
|
לָנוּעַ
|
| נִפְעַל
|
נִנּוֹעַ
|
נִנּוֹעַ
|
יִנּוֹעַ
|
הִנּוֹעַ
|
לְהִנּוֹעַ
|
| הִפְעִיל
|
הֵנִיעַ
|
מֵנִיעַ
|
יָנִיעַ
|
הָנַע
|
לְהָנִיעַ
|
| הֻפְעַל
|
הוּנַע
|
מוּנָע
|
יוּנַע
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
| פֻּעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְנוֹעַע
|
מִתְנוֹעֵעַ
|
יִתְנוֹעַע
|
הִתְנוֹעֵעַ
|
לְהִתְנוֹעֵעַ
|
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
|
