ממחטה

מִמְחָטָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ממחטה
הגייה^*	mimkhata
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	מ־ח־ט
דרך תצורה	משקל מִקְטָלָה
נטיות	מִמְחֶטֶת־; ר׳ מִמְחָטוֹת, מִמְחֲטוֹת־

ממחטה

חתיכת בד או נייר המיועדת לנגב את ההפרשות הפה והאף.
- ממחטה לבנה ככנף שחף, שהוצאה מכיסו של זה למחות את זעת מצחו / (ישימון, לוי אריה אריאלי.
- אימי שלפה את ממחטתה ומחתה את הנזלת מאפי.

מחידושי אליעזר בן־יהודה. במאמר בעיתונו "האור" מיום ג' בשבט תרנ"ג: "למטפחת לנקות האף אנו נוטים לקבוע שם מיוחד [...] מִמְחָטָה" [1]. הוא התבסס על השורש מ־ח־ט המופיע בתלמוד: "מן הפועל המיוחד להפעולה הזאת, והיא: מחט. בתלמוד נמצא הפועל הזה רק בהקשר של ניקוי הפתילה: ”מוחטין את הפתילות“ (בבלי, מסכת ביצה – דף לב, עמוד ב), הפועל העברי קרוב אל הפועל הערבי تَمَخَّطَ (תַמַחַّ'טַ): "אך בערבית הפועל הזה בעצמו משמש לנקות האף", ועל לשונות אירופה: "וכן בלשון צרפתית משתמשים בפועל אחד לשני העניינים האלה".