|
השורש שׁ־ר־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
עבודה לצורך אחר
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
נטיות הפעלים
| שׁ־ר־ת
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שֵׁרֵת
|
מְשָׁרֵת
|
יְשָׁרֵת
|
שָׁרֵת
|
לְשָׁרֵת
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הערה
- בבניין פיעל הפעלים בעבר נסתר מנוקדים בצירי בהברתם השנייה, כגון דִּבֵּר, לִמֵּד, שִׁבֵּר. כשע' הפועל או ל' הפועל היא רי"ש, יש הנוקטים פתח בין הפועל, כגון סֵרַב, בֵּרַךְ, שֵׁרַת, תֵּאַר. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 54)[1]
- שורש קרוב ש־מ־ש
|
ערך בוויקיפדיה: שנת שרות