|
השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.
נטיות הפעלים
עריכה
| י־ד־ע
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
יָדַע
|
יוֹדֵעַ
(ב׳ פעוּל: יָדוּעַ)
|
יֵדַע
|
דַּע
|
לָדַעַת או לֵידַע
|
| נִפְעַל
|
נוֹדַע
|
נוֹדָע
|
יִוָּדַע
|
הִוָּדַע
|
לְהִוָּדַע
|
| הִפְעִיל
|
הוֹדִיעַ
|
מוֹדִיעַ (או מְיֵדָע)
|
יוֹדִיעַ (או יְיֵדָע)
|
הוֹדַע
|
לְהוֹדִיעַ
|
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
מוּדָע
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
יִדַּע
|
מְיַדֵּעַ
|
יְיַדֵּעַ
|
יַדֵּעַ
|
לְיַדֵּעַ
|
| פֻּעַל
|
יֻדַּע
|
מְיֻדָּע
|
יְיֻדַּע
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְוַדֵּעַ
|
מִתְוַדֵּעַ
|
יִתְוַדֵּעַ
|
הִתְוַדֵּעַ
|
לְהִתְוַדֵּעַ
|
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
- בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[3]
|
ערך בוויקיפדיה: מדעי הטבע