|
השורש נ-ת-ן הוא שורש בודד מגזרת חפ"נ, שאין דומה לו בשפה העברית.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
|---|
| משמעות עיקרית |
העברה ברצון מן אחד אל השני
| | גזרה |
| | הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
נטיות הפעליםעריכה
| נ-ת-ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
| | קַל
|
נָתַן
|
נוֹתֵן
(ב׳ פעוּל: נָתוּן)
|
יִתֵּן
|
תֵּן
|
לָתֵת או לִתֵּן
| | נִפְעַל
|
נִתַּן
|
נִתָּן
|
יִנָּתֵן
|
הִנָּתֵן
|
לְהִנָּתֵן
| | הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
יֻתַּן
|
-אין-
|
-אין-
| | פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
- בפי מדקדקי העברית קרוי פועל מיוחד זה "פועל חסר הקצוות", על שום שבחלק מנטיותיו פה"פ או לה"פ נשמטת (ולעתים אף שתיהן), למשל; נָתַתִּי, לָתֵת, תִּתֵּנָּה, נָתַתְּ וכד'...
|
ערך בוויקיפדיה: מבנה נתונים