לענה

לַעֲנָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לענה
הגייה^*	la׳na
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ל־ע־ן
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ לְעָנוֹת; לַעֲנַת־, ר׳ לַעֲנוֹת־

איור בוטני של לענת האבסינת

סוג של צמח בר ממשפחת המורכבים הכולל כ־180 מינים, אשר ארבעה מהם מצויים בארץ. חלק ממיניו משמשים לרפואה, וכן לתיבול משקאות אלכוהוליים (כגון האבסינת). ידועה במיוחד בטעמה המריר, ועל כן היא משמשת סמל לכל דבר רע ומר.
- ”לָכֵן כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה, וְהִשְׁקִיתִים מֵי רֹאשׁ.“ (ירמיהו ט, פסוק יד)
- ”הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים, אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים; כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט, וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה.“ (עמוס ו, פסוק יב)
- ”הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים; הִרְוַנִי לַעֲנָה.“ (איכה ג, פסוק טו)
- ”מה טעם וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי (שיר השירים ב, פסוק ג)? לחכי היה מתוק אבל לחיך אומות העולם היה מר כלענה“ (שיר השירים רבה, פרשה ב, סימן ג)
- "ונותן לתוכן דבר מר, כגון לענה וכיוצא בה" (רמב"ם הלכות סוטה ג י)
- "זָכְרָה זְמַן אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע הֵשִׁיבוּ. וְעַתָּה עֲנוֹת אָמֵן לֹא אָבוּ. לַעֲנָה וָרוֹשׁ שֻׂבְּעוּ וְרָווּ. וְהֻקְצוּ וְהֻלְעֲבוּ. כֹּהֲנֵי עַיְלְבוּ" (קינות/איכה ישבה חבצלת השרון)

גיזרון

ארמית: לענתא; אכדית: karān lāni.

פרשנים מפרשים

רמב"ן: "עשבים מרים או ממיתים [...] 'לענה' מענין לענות מפָּני (שמות י, פסוק ג), כי האוכל אותו נגש ונענה לענות נפשו יאכלנו".
מצודת ציון: "מין עשב מר".
רש"י: "עשב מר".