לויתן

לִוְיָתָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לווייתן
הגייה^*	livyatan
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ לִוְיָתָנִים

(יש לשכתב פירוש זה): יונק ימי גדול מאוד הניזון מדגים וצמחי ים.
- תופעה מוכרת שלא נמצא לה הסבר ודאי היא עלייתם של לווייתנים על חוף הים.
לשון המקרא מפלצת מים אגדית המתוארת כתנין עצום או כנחש ים אימתני.
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יהוה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם“ (ישעיהו כז, פסוק א)
- ”אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים.“ (תהילים עד, פסוק יד)
- ”א"ל: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף עד, עמוד ב)
- ”שיח לארץ ותורך זה גן עדן ויספרו לך דגי הים זה לויתן“ (ויקרא רבה, פרשה כב, סימן י)
- ”ויברא אלהים בימי הבריאה הגדולים את התנינים הגדולים, זה לויתן מלך הדגים, שאין ערוך לגדולתו וקצרה בינת איש להשיג רוחב ממלכתו“ (מהחי למינהו, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)