כשרון
כִּשָּׁרוֹן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כישרון |
| הגייה* | kisharon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | כ־שׁ־ר |
| דרך תצורה | משקל קִטָּלוֹן |
| נטיות | ר׳ כִּשְׁרוֹנוֹת, כִּשְׁרוֹן־ |
- יכולת טבעית מוּלדת של אדם להצליח ולהתבלט בתחומים מסוימים של לימוד, חשיבה, עיסוק או יצירה.
- ”כִּי-יֵשׁ אָדָם, שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת--וּבְכִשְׁרוֹן; וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל-בּוֹ, יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ--גַּם-זֶה הֶבֶל, וְרָעָה רַבָּה.“ (קהלת ב, פסוק כא)
- ”כשרון כזה, לקרוא ולרשום, להקשיב ולהשיב תשובות על שאלות שונות ומשונות, וגם למצוא רגע בתוך העבודה הקשה הזאת לשאול אותי על מצב הענינים בישוב ארץ ישראל בלי הפסקת העבודה, השתוממתי: איזה כחות ואיזה כשרונות, איזה מרץ ואיזו שקידה, איזו תפיסה ואיזה זכרון נפלא.“ (בתוך ראשית התחיה, מאת יהודה אפל, בפרויקט בן יהודה)
- ”ומי שיש בו כשרון ספרותי באמת יודע איך לקשר ענינים נפרדים ולעשות מהם ענין אחד“ (איגרות אחד העם: שנת 1897, מאת אחד העם, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- מקור המילה במקרא, ושם הניקוד שלה הוא כִּשְׁרוֹן (עם ניקוד שווא באות שׁין).