כפוי טובה

כְּפוּי טוֹבָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כפוי טובה
הגייה^*	kfuy tova
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	כ־פ־י/ה; י־ט־ב
דרך תצורה	צירוף
נטיות	נ׳ כְּפוּיַת טוֹבָה, ר׳ כְּפוּיֵי טוֹבָה

לשון חז"ל שנעשה לו טובה ואינו מכיר בה. אינו מודה לעושה לו טובה, אינו משיב לו טובה.
- ”אמר להן משה לישראל; כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה^[1].“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף ה, עמוד א)

לשון חז"ל ונפוץ בלשון ימי הביניים והלאה. כפוי הוא הפוך כלומר הופך את הטובה שלא תיראה כפי שהיא. הצירוף כופר בטובה באותה משמעות כללית.

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

↑ המשך: כפויי טובה דכתיב (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל בני כפויי טובה דכתיב (בראשית ג, יב) האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל