כָּלָא

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא כלא
שורש וגזרה כ־ל־א, גזרת נל"א
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא הכניס לחלל מסוגר. ומנע את החפש.
    • ”וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת“ (שמואל א׳ ו, פסוק י)
    • ”וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה. אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה [...]“ (ירמיהו לב, פסוקים בג)
    • ”הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא“ (תהלים פח, פסוק ט)
    • ”וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם (במדבר יא, פסוק כח)
  2. לשון המקרא ריסן, בלם.
    • ”וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי“ (שמואל א׳ כה, פסוק לג)
    • ”מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ“ (תהלים קיט, פסוק קא)
  3. עצר, מנע, השהה.
    • ”שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ“ (בראשית כג, פסוק ו)
    • ”אַתָּה ה׳ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי.“ (תהלים מ, פסוק יב)
    • ”עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ.“ (חגי א, פסוק י)

גיזרון

עריכה
  • השוו לארמית: כְּלָא; לגעז: ከልአ፡ (לרסן, לעכב); לאכדית: kālū; לערבית: כּל كَاَل (להגן) ממנה נגזרה תיבת קלא قلعة בהוראת מצודה .[1]

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

סימוכין

עריכה
  1.   "כלא",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 3607)

ראו גם

עריכה
השורש כלא

השורש כ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א. עניינו קשירה וחסימה או מניעה ועצירה וגם חיבור שני מינים

נטיות הפעלים

עריכה
פ־ע־ל עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל כָּלָא כּוֹלֵא

(ב׳ פעוּל: כָּלוּא)

יִכְלָא כְּלָא לְכְלוֹא
נִפְעַל נִכְלָא נִכְלָא יִכָּלֵא הִכָּלֵא לְהִכָּלֵא
הִפְעִיל הִכְלִיא מַכְלִיא יַכְלִיא הַכְלֵא לְהַכְלִיא
הֻפְעַל הֻכְלָא מֻכְלָא יֻכְלָא -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין-

כֶּלֶא

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כלא
הגייה* kele
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש כ־ל־א
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות
  1. לשון המקרא מקום מרוכז שבו מוחזקים בכפייה פרטים המסוכנים לחברה.
    • ”וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ אֶת זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם.“ (מלכים א׳ כב, פסוק כז)
    • ”וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו.“ (מלכים ב׳ כה, פסוק כט)
    • ”וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב.“ (ישעיהו מב, פסוק כב)
  2. בהשאלה מן (1): מצב של הסגר, שהימלטות ממנו אינה אפשרית.
    • נכות היא סוג של כלא בו שרוי הנכה.

מידע נוסף

עריכה
  • יש המציעים כי בתיבת "לְכָל" מן הפסוק: לְכָל אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא“ (ירמיהו כט, פסוק כו) נשמטה סופית א' (כמו שמצוי לפעמים במקרא), ויש לקרוא: ”לַכֶּלֶא אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא“ (ירמיהו כט, פסוק כו).

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: כלא (2)


השורש כלא

השורש כ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א. עניינו קשירה וחסימה או מניעה ועצירה וגם חיבור שני מינים

נטיות הפעלים

עריכה
פ־ע־ל עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל כָּלָא כּוֹלֵא

(ב׳ פעוּל: כָּלוּא)

יִכְלָא כְּלָא לְכְלוֹא
נִפְעַל נִכְלָא נִכְלָא יִכָּלֵא הִכָּלֵא לְהִכָּלֵא
הִפְעִיל הִכְלִיא מַכְלִיא יַכְלִיא הַכְלֵא לְהַכְלִיא
הֻפְעַל הֻכְלָא מֻכְלָא יֻכְלָא -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין-