מְצוּדָה (גם מְצֻדָּּּּּה)עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מצודה
הגייה* metsuda
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־י־ד
דרך תצורה משקל מַקְטֵלָה
נטיות מְצוּדַת־, ר׳ מְצוּדוֹת
 
מצודה
  1. מקום סגור ומבוצר הבא להגן על האנשים שחיים בתוכו מפני תקיפה, וכן להוות להם מקום אסטרטגי לתקוף את האויב.
    • ”וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל-בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל-הַמְּצוּדָה.“ (שמואל א׳ כד, פסוק כב)
    • ”יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי; וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה-בּוֹ; מָגִנִּי וְקֶרֶן-יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי.“ (תהלים יח, פסוק ג)
    • ”וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּדָה בִּיהוּדָה כִּי-שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין-עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי-הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ.“ (דברי הימים ב׳ יד, פסוק ה)

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: מבצר
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מבצרים

מְצוּדָה בעריכה

  1. מתקן העשוי לתפיסת בעלי חיים.
    • ”כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם.“ (קהלת ט, פסוק יב)
    • ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם.“ (משנה, מסכת שבתפרק א, משנה ו)
    • מְצוּדַת הַחֻלְדָּה, טְמֵאָה; וְשֶׁל הָעַכְבָּרִין, טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת כליםפרק טו, משנה ו)
    • ”הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבֶעָקָל וּבַמְשׁוֹטוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן; בַּמְּצוֹדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמָרוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן; וְאִם נִעֵר, בְּכִי יֻתַּן.“ (משנה, מסכת מכשיריןפרק ה, משנה ז)

מילים נרדפותעריכה