יקוב הדין את ההר

יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָרעריכה

  1. הקפדה מוחלטת על הכללים, ללא גמישות, ללא רחמים. קיום הדין ללא פשרות.
    • ראובן חושב שלאור הנסיבות כדאי להתגמש במקרה זה ולוותר על תביעותינו. אך שמעון אומר: "ייקוב הדין את ההר" - אנו לא נזוז מעקרונותינו.

מקורעריכה

  1. מקור הניב בלשון חז"ל. נגמר הדין - אי אתה רשאי לבצוע. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ. ועל זה נאמר (תהלים י ג) [כי הלל רשע על תאוות נפשו ו]בוצע ברך נאץ ה'; אלא יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש] כי המשפט לאלהים הוא [והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו]; וכן משה היה אומר: יקוב הדין את ההר; אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו , שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (תלמוד בבלי, סנהדרין ו, ע"ב).

גיזרוןעריכה

במשנה דנים בשתי גישות התייחסות להלכה. הגישה הראשונה, המחמירה, המיוחסת למשה רבנו, היא גישת "יקוב הדין את ההר". לפי גישה זו, משנקבעו חוקים והלכות - יש לקיימן. לכן אין לנסות "לבצוע" - לפשר בין הצדדים הניצים.
הגישה הנגדית, המיוחסת לאחיו אהרון הכהן, היא גישה גמישה יותר, המתייחסת למכלול הנסיבות בהקשרן, ומעדיפה פשרה ושלום כאשר הדבר אפשרי.

ניגודיםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: יקוב הדין את ההר