|
השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.
| י־ד־ע |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
יָדַע |
יוֹדֵעַ
(ב׳ פעוּל: יָדוּעַ) |
יֵדַע |
דַּע |
לָדַעַת או לֵידַע |
| נִפְעַל |
נוֹדַע |
נוֹדָע |
יִוָּדַע |
הִוָּדַע |
לְהִוָּדַע |
| הִפְעִיל |
הוֹדִיעַ |
מוֹדִיעַ (או מְיֵדָע) |
יוֹדִיעַ (או יְיֵדָע) |
הוֹדַע |
לְהוֹדִיעַ |
| הֻפְעַל |
-אין- |
מוּדָע |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
יִדַּע |
מְיַדֵּעַ |
יְיַדֵּעַ |
יַדֵּעַ |
לְיַדֵּעַ |
| פֻּעַל |
יֻדַּע |
מְיֻדָּע |
יְיֻדַּע |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְוַדֵּעַ |
מִתְוַדֵּעַ |
יִתְוַדֵּעַ |
הִתְוַדֵּעַ |
לְהִתְוַדֵּעַ |
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)
- בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)
|
ערך בוויקיפדיה: ידוען