טרידה

טְרִידָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	טרידה
הגייה^*	trida
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ט-ר-ד
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ טְרִידוֹת; טְרִידַת־, טְרִידוֹת־

עברית חדשה (ימאות) הסטייה של כלי שיט מכיוון התקדמותו לפי המצפן בהשפעת זרם־ים או רוח.
- רב החובל חישב את הטרידה הצפויה מן הזרם החזק באזור, ושינה את הקורס בהתאם לכך.

מן ט-ר-ד, "טָרַד", גירש, סילק. על יסוד "גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה." (יבמות קכא א) ובעוד מקומות.
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מילון למונחי הגלים והזרמים בים (תשל"ג), 1973; מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.