טִמְיוֹן עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא טמיון
הגייה* timyon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ט־מ־ן
דרך תצורה שאילה מלועזית
נטיות ר׳ טִמְיוֹנוֹת
  1. לשון חז"ל אוצר המלך או המדינה.
    • ”משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות“ (ויקרא רבה, פרשה יא, סימן ז)
    • ”אמר רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח וגסות הרוח כנגד כולן“ (בבלי, מסכת סוכהדף כט, עמוד ב)

גיזרון עריכה

  • מיוונית: tameion) ταμεῖον) – אוצר, ייתכן וקשור למילה מטמון. אולי המשקל קִטְלוֹן והשורש ט.מ.ם. -אטם.

צירופים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה