חשור

חִשּׁוּר א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חישור
הגייה^*	chishur
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־שׁ־ר
דרך תצורה	משקל קִטּוּל
נטיות	ר׳ חִשּׁוּרִים; ס׳ חִשּׁוּר־, ס"ר חִשּׁוּרֵי־

רכיבי האופן.

כל אחת מן הקרניים–תומכות, העשויות מחומר עמיד (עץ או מתכת) היוצאות ממרכזו של גלגל ומתחברות אל היקפו– אל החישוק.
- ”וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק.“ (מלכים א׳ ז, פסוק לג)
אחת משתי עצמות האמה.
- ”יתדות האופן, התחובות בעיגול המקיף ובסד נבוב שבתוך, נקראות חשורים (שפייכען) [...] והשאלתי השם הזה לסמן בו את העצם, המונחת אצל המרפק, לפי שהיא דומה בתבניתה ליתדות האופן.“ (תולדות הטבע, מאת מנדלי מוכר ספרים, 1862, באתר מאגרים)

המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. במקרא יש עוד מופע אחד משורש זה, "חשרת מים" בשמואל כב, יב. לפי הפרשנות המסורתית המילה קרובה לקשר.

ערך בוויקיפדיה: עצם החישור

נזילה, טפטוף קל.
- חישור המטר היכה קלות באפה של אנה. כך בדיוק חזה החזאי יום קודם.