חיך

חִיֵּךְ עריכה

לשון חז"ל מתח שפתיו בהבעת שמחה צחוק או היתול ולעג.
- ”אם כן אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף כו, עמוד ב)
- ”חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף נט, עמוד ב)
- "איזה מזל, הכרתי את פניך; / איזה מזל, חייכת אליי פתאום; /איזה מזל, הצעת לי ללכת / יחד איתך, אמרת – יש מקום." (מטריה בשניים, מאת נעמי שמר)

מפרוטו־שמית: צֿ־ח־ך (למשל בערבית)‏ ←‏ מארמית: עַחֵךְ (חילופי צ־ע מהאות הפרוטו־שמית ḍ)‏ ←‏ אַחֵךְ (התערערות הגרוניים^[^{דרוש מקור}^])‏ ←‏ הבנת המילה כשורש ח־ו־ך בבניין הפעיל, וגזירת פועל בבניין פיעל‏