פתיחת התפריט הראשי

חוֹבֵבעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חובב
הגייה* khovev
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ח־ב־ב
דרך תצורה משקל קוֹטֵל
נטיות נ׳ חוֹבֶבֶת, ר׳ חוֹבְבִים, נ"ר חוֹבְבוֹת
  1. בעל חיבה או משיכה לדבר כלשהו.
    • מורתי חובבת את השפה העברית, על שלל חוקיה ודקדוקיה.
    • ליאור חובב טבע, ועל־כן מקפיד בכל שבת לצאת לטיול.
    • דודי הוא בנאי חובב, בזמנו הפנוי הוא בונה דברים להנאתו.
    • ”למרות שכילדה סבלה מאסתמה ואנמיה, החלה רדקליף לרוץ באופן רציני בגיל 7, כנראה בהשפעת אביה, רץ מרתון חובב בעצמו.“ (מתוך הערך פולה רדקליף בויקיפדיה)

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא: ”אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ“ (דברים לג, פסוק ג) הפועל חָבַב וחִבֵּב.
  • ארמית יהודית אַחַב/חַבַּב= "אהב" ;ערבית حب חב= "לאהוב","להעניק תשומת לב".
  • המילה הופיעה במילון מונחי ההתעמלות, תרצ"ז (1937).[סמ׳ 1]

נגזרותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

סימוכיןעריכה