זָכוּרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זכור
הגייה* zachur
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ז־כ־ר
דרך תצורה משקל קָטוּל
נטיות נ׳ זְכוּרָה, ר׳ זְכוּרִים, נ"ר זְכוּרוֹת
  1. שזוכרים אותו.
    • ”כִּי-הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי-עָפָר אֲנָחְנוּ.“ (תהלים קג, פסוק יד)
    • זָכוּר הַיִיתִי בִּפְלוֹנִית שֶׁיָצְתָה בְּהִינוֹמָא; וְרֹאשָׁה פָּרוּעַ.“ (משנה, מסכת כתובותפרק ב, משנה י)
    • ”אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדּוֹר הוּא בָטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.“ (משנה, מסכת נדריםפרק ג, משנה א)
    • ”נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה, נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, וְאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע, הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.“ (משנה, מסכת שבועותפרק ב, משנה א)

גיזרוןעריכה

  • בינוני פעול מן זכר. המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.

צירופיםעריכה


ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה


השורש זכר

השורש ז־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ז־כ־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָכַר זוֹכֵר

(ב׳ פעוּל: זָכוּר)

יִזְכֹּר זְכֹר לִזְכֹּר
נִפְעַל נִזְכַּר נִזְכָּר יִזָּכֵר הִזָּכֵר לְהִזָּכֵר
הִפְעִיל הִזְכִּיר מַזְכִּיר יַזְכִּיר הַזְכֵּר לְהַזְכִּיר
הֻפְעַל הֻזְכַּר מֻזְכָּר יֻזְכַּר -אין- -אין-
פִּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
פֻּעַל -אין־ -אין־ -אין־ -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־



השורש זכ"ר בא משורש זק"ר. זכרות היא האיבר המזדקר. זכר הוא מי שמזדקר לו. "זכר ונקבה ברא אותם". הוא עם איבר חיצוני מזדקר, היא עם איבר פנימי. בתלמוד מדובר על "זכרותו של קומקום" והכוונה לזרבובית. בבבל הקימו את הזיקורת - בנין מזדקר, בצורה כללית של איבר מין זיכרי. עד היום, בעלי המלאכה מדברים על "זכר" ו"נקבה" כשהם מתייחסים לחלק דמוי פין ולחלק דמוי אום.

הטענה שזכר מהמילה "לזכור", "זכרון" אין לה על מה שתסמוך. חז"לינו ניסו לטשטש את הבוטות והישירות של הלשון המקראית, וטענו כי "זכר" הוא "זכור בשם" ו"נקבה" היא "נקובה בשם". אין זה אלא נסיון טשטוש פוריטני.

זְכוּרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זכור
הגייה* zchur
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ז־כ־ר
דרך תצורה משקל קְטוּל
נטיות
  1. לשון המקרא כלל הזכרים.
    • ”שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.“ (שמות לד, פסוק כג)
    • ”וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ לְפִי-חָרֶב.“ (דברים כ, פסוק יג)
    • ”אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין, הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה.“ (משנה, מסכת סנהדריןפרק ז, משנה ד)
    • ”וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה.“ (משנה, מסכת סנהדריןפרק ח, משנה ז)
  2. לשון חז"ל מעין כשוף
    • ”ת"ר בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד דהנשאל בגולגולת, מה בין זה לזה; מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת.“ (בבלי, מסכת סנהדריןדף סה, עמוד ב)


גיזרוןעריכה

  • מן זכר. יש הגורסים כי זוהי צורת ריבוי שבור, כנהוג בשפות שמיות אחרות, למשל בערבית: ذُكُور (דֻ'כוּר) או ذِكَار (דִ'כָאר)

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: men‏‏‏‏

זַכּוּרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זכור
הגייה* zakur
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ז־כ־ר
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא שם פרטי לזכר.
    • ”וְעַל-יָדוֹ בָנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ {ס} וְעַל-יָדוֹ בָנָה זַכּוּר בֶּן-אִמְרִי“ (נחמיה ג, פסוק ב)
    • ”וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת זְכַרְיָה בֶן-יוֹנָתָן בֶּן-שְׁמַעְיָה בֶּן-מַתַּנְיָה בֶּן-מִיכָיָה בֶּן-זַכּוּר בֶּן-אָסָף.“ (נחמיה יב, פסוק לה)
    • ”...וְעַל-יָדָם חָנָן בֶּן-זַכּוּר בֶּן-מַתַּנְיָה כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק לַאֲחֵיהֶם.“ (נחמיה יג, פסוק יג)
    • ”וּבְנֵי מִשְׁמָע חַמּוּאֵל בְּנוֹ זַכּוּר בְּנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק כו)
    • ”בְּנֵי מְרָרִי לְיַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ וְשֹׁהַם וְזַכּוּר וְעִבְרִי.“ (דברי הימים א׳ כד, פסוק כז)