התרשל

הִתְרַשֵּׁלעריכה

לשון חז"ל נחלש. נרפה. איבד את כוחו.
"היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מטולטלת נכנס היין והדעת יוצאת" מדרש תנחומא לויקרא ה
- ”בא לגמור הפרצוף אמרו לו מת המלך ועמד מלך אחר כיון ששמע הצייר כך נתרשלו ידיו התחיל אומר מה אעשה מאלו הסימנין“ (במדבר רבה, פרשה ט, סימן א)
נמנע מלעשות את המוטל עליו מחמת עצלות או פחד ורפיון כוח.
- ”שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה“ (בבלי, מסכת נדרים – דף לא, עמוד ב)

לשון חז"ל מארמית. דוגמה: וְתֵימַר עַל בְּסוֹרְתָא אֲרֵי אַתְיָא וְיִתְמְסֵי כָּל לֵב וְיִתְרַשְׁלָן כָּל יְדֵין (תרגום יונתן נביאים יחזקאל פרק כא פס' יב) ותאמר על הבשורה כי באה וימס כל לב ויתרשלו כל ידים. קיים גם הפועל רשל אך לא בשימוש בשפה.

השורש ר־שׁ־ל הוא שורש מגזרת השלמים.