הִתְקַרְנְפוּת

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאהתקרנפות
הגייה*hitkarnefut
חלק דיברשם־עצם
מיןנקבה
שורשק־ר־נ־ף, גזרת השלמים
דרך תצורהמשקל הִתְקַטְּלוּת
נטיותר׳ הִתְקַרְנְפֻיּוֹת; הִתְקַרְנְפוּת־, ר׳ הִתְקַרְנְפֻיּוֹת־
  1. ויתור על הבעת דעה עצמאית ומקורית, והליכה קונפורמיסטית אחרי דעת הרוב, עם העדר.
    • "מאז תחילת אוקטובר 2000 ועד לזמן האחרון ממש, אנו עדים לטרנספורמציה של התקשורת הישראלית, המגיעה עד לידי התקרנפות חסרת תקדים, מדאיגה ברבדים השונים של פעולתה - המקצועי, הדמוקרטי והתרבותי" פרופ' חיים בראשית, "התקרנפות חסרת תקדים". העין השביעית, ינואר 2002
    • "למרות האהבה הרבה לאלברשטיין, העמדה הפוליטית הברורה שביטאה בשירים כמו "חד גדיא" ו"הקוסם" שנכתב על בנימין נתניהו, הרחיקה אותה מלב הקונצנזוס. "את 'הקוסם' לא תשמעי בחיים ברדיו", היא אומרת, "[...] יש כאן התקרנפות איומה בתקשורת וברדיו. הם רוצים שירים טובים ואופטימיים [...] אני חושבת שבכל העולם זה כך, לא רוצים להסתבך" מרב יודילוביץ', "יש כאן התקרנפות איומה". YNET, 16/02/05

גיזרון

עריכה
  • גזירת פועל מן קרנף. המילה נטבעה ב־1962 ע"י אשר נהור, מבקר התרבות של "ידיעות אחרונות", בביקורת שכתב על ההצגה "הקרנפים" מאת המחזאי אג'ן יונסקו. [1]

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: התקרנפות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התקרנפות

סימוכין

עריכה
  1. אילון גלעד, "מתי התחלנו להשתמש במילה התקרנפות?". הארץ, 18/01/13