התאפק
הִתְאַפֵּק
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | התאפק |
שורש וגזרה | א־פ־ק ב |
בניין | הִתְפַּעֵל |
- התחזק שלא לבצע את רצונו, את דחפיו.
- "וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל־בֵּיתוֹ" (אסתר ה י)
- ”לא התאפק השופט ופלש לתוך דבריה של האחות גיטלין.“ (שודדים, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)
- עצר בעד רגשותיו ולא הביעם.
- "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵ֑א וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם" (בראשית מג לא)
- ”והדמעות עמדו בעיניו, חנקו בגרונו, בכיה נוראה עמדה להתפרץ והוא התאפק בכל כוחותיו ולא בכה, – מפני הבושה…“ (הלילה אחרי ההלוויה, מאת אברהם שוער, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא התחזק, התגבר על פחדיו.
- "וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל... וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה " (שמואל א יג יב)
- [סלנג] משהה נקביו, לא מתפנה מפסולת המעיים.
- לא היו שירותים במקום ולכן התאפקתי עד להגעתי הביתה.
גיזרון
עריכה- 3: אכדית אֶפֶּקֻ epēqu בהוראת להיות מוצק . השוו ערבית אַפַקֲ أَفَقَ להשיג, להגיע, להעצים, להאריך טווח (=כלי נשק) [1].
פרשנים מפרשים
עריכה- רש"י כותב שמשמעות השורש היא התחזקות נגד הדחף הטבעי. גם התרגום מתרגם אתחסן בארמית התחזק.
מילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהראו גם
עריכהסמוכין
עריכה- ↑ חיים רבין / זוטות אטימולוגיות. תרביץ כרך לג, חוברת ב טבת תשכ"ד, 109-110