סַבְלָנוּתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סבלנות
הגייה* savlanut
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ס־ב־ל
דרך תצורה סבלן + ־וּת
נטיות כ׳ סַבְלָנוּתִי
  1. לשון ימי הביניים יכולת של העברה על המידות ומחילה
    • {{הדגשה|כי אשמתם בראשיהם ומנהיגיהם שאין טורחים ללמדם סבלנות והסתפק בהכרחי ולבלתי בקש מותרות|(אלשיך במדבר פרק יא)
  2. תכונה של שליטה ברצונות, שקיומה נותן יכולת המתנה או איפוק או התמדה.
    • "אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, פָּגָז מָתוֹק / סַבְלָנוּת, יַלְדֹּנֶת / בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין סִבָּה לִדְאֹג." (אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, מאת תלמה אליגון רוז)
    • כאשר פקעה סבלנותו של המלצר הוא החליט להתפטר.

גיזרוןעריכה

  1. מלשון נשיאת סֵבֶל.

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה