סבלנות

סַבְלָנוּת

לשון ימי הביניים יכולת של העברה על המידות ומחילה
- כי אשמתם בראשיהם ומנהיגיהם שאין טורחים ללמדם סבלנות והסתפק בהכרחי ולבלתי בקש מותרות (אלשיך במדבר פרק יא)
תכונה של שליטה ברצונות, שקיומה נותן יכולת המתנה או איפוק או התמדה.
- "אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, פָּגָז מָתוֹק / סַבְלָנוּת, יַלְדֹּנֶת / בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין סִבָּה לִדְאֹג." (אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, מאת תלמה אליגון רוז)
- כאשר פקעה סבלנותו של המלצר הוא החליט להתפטר.

מחידושי רש"י. ”ענותנותו – סבלנותו שסבל את זה ולא הרגו“ (בבלי, מסכת גיטין – דף נו, עמוד א) תרגום שאילה מלטינית: patientia – סֵבֶל, יסורים.