ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
התכנסות חרישית
|
גזרה |
גזרת נעו"י
|
הופיע לראשונה בלשון |
החדשה
|
השורש ס־ו־ד הוא שורש מגזרת נעו"י.
ס־ו־ד
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִסְתּוֹדֵד
|
מִסְתּוֹדֵד
|
יִסְתּוֹדֵד
|
-אין-
|
לְהִסְתּוֹדֵד
|
נגזר משם העצם סוד (1) שמשמעו במקרא הוא התכנסות.
- בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי. (בראשית, מ"ט)
בשילוב הקונוטציה המסתורית שנגזרת מהמילה המאוחרת סוד (2) במשמעות של מסתורין
- גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. (משלי, כ)
|