| ניתוח דקדוקי לשורש
|
|---|
| משמעות עיקרית |
התכנסות חרישית
| | גזרה |
גזרת נע"ו/י
| | הופיע לראשונה בלשון |
החדשה
|
השורש ס־ו־ד הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
נטיות הפעליםעריכה
| ס־ו־ד
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
| | קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| | הִתְפַּעֵל
|
הִסְתּוֹדֵד
|
מִסְתּוֹדֵד
|
יִסְתּוֹדֵד
|
-אין-
|
לְהִסְתּוֹדֵד
|
נגזר משם העצם סוד (1) שמשמעו במקרא הוא התכנסות.
- בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי. (בראשית, מ"ט)
בשילוב הקונוטציה המסתורית שנגזרת מהמילה המאוחרת סוד (2) במשמעות של מסתורין
- גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. (משלי, כ)
|
